לבחור איך את רוצה שיתייחסו אלייך 

יש איזור ליד האוזניים, אליו עפים כל הדברים שאני לא מעוניינת לשמוע. האיזור הזה הוא 10 ס"מ מהאוזניים והלאה. הרחק מהראש, ובעיקר הרחק מהלב.

גם לך יש את האיזור המיוחד הזה. אני ממליצה לך להכיר אותו ולהתאמן בשימוש בו. לא מתוך חוסר נימוס, לא מתוך התעלמות מן האחר, אלא כחלק מהאמונה והידיעה כי אחרים יתייחסו אלייך כפי שאת מרשה להם להתייחס.

כשמישהי במקום העבודה מדברת אלייך בטון "בוסי" ואת נעלבת/כועסת את מזינה את אותו מנגנון שמאפשר לה את אותה התנהלות, את השפה והטון שמבטאים את היחסים ביניכם "אני יודעת ואת לא- לכן אני אומר לך ואת תקשיבי". כשאת מרגישה ויודעת שאת יודעת, זה לא כל כך משנה לך אם מישהו פונה אלייך בטון שכזה, כיוון שאת נשענת על הביטחון שיש לך בעצמך.

כשחמתך או חברתך מעירה לך באופן מתמיד על אופן התנהלותך, וכשאת שוב ושוב נעלבת וסופגת ובסופו של מעגל כועסת, זה רק מפני שהרשית זאת. סימן שיש משהו בתגובתך שמאפשר לה, שנותן לה את האוקיי לפרוץ את גבולות הפרטיות ולהעיר, ולבקר. ייתכן שהתנהגות ביקורתית תתקיים גם כאשר את בטוחה בעצמך, כאשר את מקרינה יציבות, אבל במקרה כזה, לא יתערער הביטחון, לא תכעסי. במקרה כזה מקסימום תתהי בינך לבין עצמך "מעניין למה היא מתנהגת כך" אבל וודאי וודאי לא תכעסי או תיפגעי.

מי שעברה קורס ולו הפשוט ביותר במכירות יודעת שאחד המשפטים הגרועים להתחיל בהם הוא "אני יכולה להפריע לך רגע?" המשפט הזה קובע שאת מפריעה, ושם אותך מראש בעמדה לא רצוייה בכלל מבחינת המטרה אותה את רוצה להשיג. ישנם משפטים כאלו, אך ללא מילים אותם אנו אומרות יום יום את יכולה לבחור את המשפט שאיתו את מסתובבת כאילו רשום על מצחך, והמשפט המקדם ביותר יהייה תמיד מהקטגוריה "אני שלמה עם עצמי ומכבדת את עצמי".

אם בן הזוג מתייחס אלייך באופן שאינך מרוצה ממנו למשל בחוסר כבוד, בדקי עם עצמך- באילו דרכים את מאפשרת לו זאת- בהתנהלות היומיומית, ב"חוזה" שנוצר בתחילת הקשר, ברווחים שאת מפיקה מכך שלא במודע.

כשמתרגלים להשתמש באיזור ההוא, שרחוק מהאוזניים הראש והלב, קורה קסם- הצורך בו פוחת ופוחת, והקסם קורה כיוון שמתמעטים המקרים בהם פונים אלינו בחוסר כבוד, בתחושת עליונות. כיוון שמתייחסים אלינו כפי שאנחנו משדרים שאנחנו רוצים.